Berakhoth
Daf 59a
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְקַנֵּחַ יָדָיו בְּמַפָּה וּמֵנִיחָהּ עַל הַשּׁוּלְחָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים עַל הַכֶּסֶת.
Traduction
Shammaï dit: On s’essuie les mains à l’aide d’une serviette (507)On ne connaissait pas encore l'usage de la fourchette de table. qu’on met sur la table; selon Hillel, on la met sur le divan.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים מקנח ידיו במפה. מנטילת מים ראשונים ומניחה על השלחן ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל ולא יניחנה על הכסת שהוא יושב בה גזירה שמא יהיה הכסת טמא ויהיה משקה טופח במפה מחמת ניגוב ידים ואותו משקה כשנוגע בכסת נעשה ראשון דלעולם משקין נעשין תחלה ויחזור ויטמא את הידים כשמקנח בה תמיד תוך הסעודה אבל בשלחן ליכא למיגזר הכי דקסברי ב''ש אסור להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה גזרה משום אוכלי תרומה וב''ה סברי מותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה הלכך לא יניח המפה על השלחן שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן ויחזרו ויטמאו את האוכלין ואם יניחנה על הכסת אין לחוש כ''א שמא יטמא לידיו ומוטב שיטמאו ידים שאין להם עיקר מן התורה ולא יטמאו לאוכלין שיש להם עיקר מן התורה דראשון עושה שני בחולין מן התורה:
הלכה: מַתְנִיתָא בְּשׁוּלְחָן שֶׁל שַׁיִשׁ וְשֶׁל פְּרָקִים שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה. מַה טַעַמוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי שֶׁלֹּא יִטָּמֵאוּ מַשְׁקִין שֶׁבְּמַפָּה מִן הַכֶּסֶת וְיַחְזְרוּ וִיטַמְּוּ אֶת יָדָיו.
Traduction
Quel est le motif de Shammaï? Il craint que l’humidité de la serviette, qui a pu devenir impure par le contact du coussin (sur lequel on s’accoude), ne rende à leur tour les mains impures. Quant à ce qu’on dit dans la Mishna (et qui fait l’objet de la discussion), il s’agit là d’une table de marbre ou de pièces ajustées qui ne sont pas susceptibles de devenir impures.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא בשלחן של שיש. בספרי הדפוס מסורסת העתקת הגמרא והעמדתי כאן לפי סדר המשניות שלא נשתנו כאן מסדר דהתם. מתניתא. לטעמא דב''ש מפרש דקאמרי מניחה על השלחן ולא חיישי שמא יטמאו המשקין שבמפה מחמת השלחן משום דהכא במאי עסקינן בשלחן של שיש ושל פרקים כלומר אפי' הוא של פרקים מכיון שהוא של שיש אינו מקבל טומאה כדתנן בריש פ' כ''ב דכלים דהוי ככלי אבנים שאין מקבלין טומאה הלכך אין כאן חשש שיקבלו טומאה מן השלחן ומניח המפה על השלחן:
מה טעמון דב''ש. השתא מפרש טעמייהו דב''ש מפני מה אמרי דאין מניחה על הכסת גזרה שלא יטמאו משקין שבמפה מן הכסת ויחזרו ויטמאו את ידיו בתוך הסעודה כדפרישית במתני':
רַב אָמַר נָטַל יָדָיו שַׁחֲרִית אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו בֵּין הָעַרְבָּיִם. רִבִּי אֲבִינָא מְפַקֵּד לְחַמָרַיָּה הֵן דְּאַתּוּ מַשְׁכְּחוּן 59a מִיסְתְּהוֹן מַיָא נַסְבִּין יְדֵיכוּן וּמַתְנֵי עַל כָּל יוֹמָא.
Traduction
Rabbi dit qu’après s’être lavé pour le repas du matin, on n’est pas obligé de recommencer pour le suivant. R. Abina recommandait cette règle aux âniers (lorsqu’ils voyagent): Dès que vous trouverez de l’eau, disait-il, lavez-vous les mains, et faites la condition mentale que cet acte vous suffise pour toute la journée.
Pnei Moshe non traduit
מפקיד לחמריה. היה מצוה להחמרים שלו הן דאתון משכחין במקום שאתם מוצאין מים לנטילה תטלו ידיכם אף בשחרית ותהיו מתנין על כל היום לסמוך על כך:
רִבִּי זְעִירָא סְלִיק גַּבֵּיהּ רִבִּי אַבָּהוּ לְקֵיסַרִין אַשְׁכְּחֵיהּ אָמַר אֲזַל לְמֵיכוּל יְהַב לֵיהּ עֲגוּלָה דְּקַצֵּי. אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ אֲמַר לֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת יוֹדֵעַ כֹּחוֹ שֶׁל כִּכָּרוֹ. מִן דְּאָֽכְלִין אֲמַר לֵיהּ סָב בְּרִיךְ. אֲמַר לֵיהּ חֲכַם רִבִּי לְרַב הוּנָא אֵנָשָׁא רַבָּא. וְהוּא הֲוָה אֲמַר הַפּוֹתֵחַ הוּא הַחוֹתֵם. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב הוּנָא. דְּתַנִּי סֵדֶר נְטִילַת יָדַיִם עַד חֲמִשָּׁא מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. יוֹתֵר מִיכֵּן מִן הַקָּטוֹן. בְּאֶמְצַע הַמָּזוֹן מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. לְאַחַר הַמָּזוֹן מַתְחִילִין מִן הַמְּבָרֵךְ לֹא שֶׁיַּתְקִין עַצְמוֹ לִבְרָכָה. אִין תֵּימַר הַפּוֹתֵחַ הוּא חוֹתֵם כְּבָר מְתוּקָּן הוּא. אָמַר רִבִּי יִצְחָק תִּיפְתַּר בְּאִילֵּין דַּהֲוּוּ עֲלִין קִטְעִין קִטְעִין וְלָא יָֽדְעִין מַה מְבָֽרְכָה.
Traduction
R. Zeira se rendit auprès de R. Abaha, à Césarée (524)Ville du littoral palestinien. V. Neubauer, Géographie, pp. 91-95.. Dès que celui-ci l’aperçut, il l’invita à dîner et lui donna une miche de pain à couper, en lui disant de faire la bénédiction (525)On récite de préférence la formule sur un pain entier, lequel est plus présentable.: Le maître de maison, répondit R. Zeira, sait mieux la force du pain pour le couper convenablement (c’est donc à lui à la couper). On lui offrit aussi, après le repas, de dire l’action de grâce: Maître, répondit-il, reconnais en R. Houna un grand homme, car il a dit que celui qui prononce la première bénédiction dit aussi la dernière. – Toutefois, répliqua l’hôte, il y a une barayeta qui conteste l’avis de R. Houna: on y a enseigné que, pour l’ordre à suivre dans l’ablution des mains, si l’on n’est que cinq personnes, on commence par la plus considérée; si l’on est davantage, on commence par la plus jeune (526)Pour ne pas faire trop attendre le plus important.. Pour l’ablution au milieu du repas, on commence par le plus grand; pour l’ablution finale, on commence par celui qui dira l’action de grâce, afin de lui laisser le temps de se préparer à la récitation. Or, si celui qui a commencé les bénédictions les disait toutes, il n’y aurait pas besoin de préparation et on le saurait d’avance? R. Isaac dit que cet exposé s’applique à l’entrée successive de petites sociétés (dont chacune a fait séparément la bénédiction initiale), et l’on ne sait alors qui dira la formule finale (mais cela ne s’applique pas à une société qui serait réunie dès le commencement du repas).
Pnei Moshe non traduit
אשכחיה. ר' אבהו ואמר לו שילך לאכול ולסעוד עמו ונתן לפניו ככר לחם לבצוע וא''ל סב ובריך המוציא:
אמר ליה. רבי זעירא. בעל הבית יודע כחו של ככרו כלומר אתה הוא הבעה''ב ועליך לבצוע מן ככר שלך ולברך:
מן דאכלון. לאחר שגמרו לאכול א''ל ר' אבהו לר''ז סב ובריך ברכת המזון:
א''ל חכים רבי. אם רבי מכיר לרב הונא שהוא אדם גדול בתורה והיה אומר שהפותח והוא הבוצע הוא חותם ומברך ג''כ ברכת המזון:
מתניתא. ברייתא פליגי על רב הונא דתני בתוספתא פ''ה סדר נטילת ידים ממים אחרונים עד חמשה שאוכלין ביחד מתחילין מן הגדול יותר מכאן מתחילין מן הקטן עד שמגיע לחמשה וחוזר ומתחיל מן הגדול:
באמצע המזון. סיפא דהאי תוספתא ואמזיגת הכוס קאי דקתני התם סדר למזיגת הכוס בתוך המזון מתחיל מן הגדול לאחר המזון מתחילין מן המברך:
לא שיתקין עצמו לברכה. לאו הא דמתחילין מן המברך אלא כדי שידע שהוא יברך ויתקין עצמו לכך ואין תימר כרב הונא דהבוצע הוא מברך כבר מתוקן הוא לברכה זה שהיה בוצע ולמה עושין עוד סימן אחר:
תיפתר. הך ברייתא באלו דהוו עלין קיטעין דהוו עיילי פיסקי פיסקי לסעודה ולא הסיבו כולם ביחד בתחלה והלכך לא ידעין מה מברכה מי הוא המברך להם שלא היו שם בשעת ברכת המוציא ועושין עכשיו סימן לידע מי הוא המברך:
Berakhoth
Daf 59b
וּמַה טַעַמוֹן דְּבֵית הִלֵּל לְעוֹלָם סָפֵק מַשְׁקִין לְיָדַיִם טָהוֹר. 59b דָּבָר אַחֵר אֵין יָדַיִם לְחוּלִּין.
Traduction
Quel est le motif de Hillel (527)Il permet de la mettre sur le divan.? Selon lui, en principe, on suppose toujours que les liquides qui touchent la main sont purs; ou bien encore, il est admis que pour les choses profanes on n’est pas aussi susceptible au sujet du contact des mains (528)V. (Yadayim 2, 4) et l'ablution des mains n'est pas exigible..
Pnei Moshe non traduit
ומה טעמון דב''ה. דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב''ש:
לעולם ספק משקין לידים טהור. כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי''ל דספק ידים טהור כדתנן בפ''ד דטהרות ובפ''ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה''ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין:
דבר אחר. היינו טעמייהו דב''ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן:
וּכְבֵית שַׁמַּאי יֵשׁ יָדַיִם לחוּלִּין. תִּיפְתָּר אוֹ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹ כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר הַיָּדַיִם תְּחִילָּה לְחוּלִּין וּשְׁנִיּוֹת לִתְרוּמָה. אוֹ כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק דְּתַנִּינָן תַּמָּן חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טְהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ הֲרֵי אֵילוּ כְּחוּלִּין. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הֲרֵי אֵילוּ כִתְרוּמָה לְטַמֵּא שְׁנַיִם וְלִפְסוֹל אֶחָד.
Traduction
Mais l’est-on selon Shammaï? On peut l’expliquer selon l’opinion de R. Simon ben-Eléazar, ou selon celle de R. Elézar bar-R. Zakok: l’un dit, au nom de R. Méir, que les mains peuvent être susceptibles seulement, pour le profane, d’avoir le premier degré d’impureté (transmissible par second degré aux mets), tandis que pour les oblations (sacrées), elles peuvent avoir le second degré (transmissible au troisième). Ailleurs on enseigne (529)''(Toharot 2, 8); B., Hulin 33e. Cf. (Bikurim 2, 1), et (Hagiga 2, 5) (f. 79b).'' que les mets profanes qui sont élevés à l’état de sainteté sont considérés comme profanes; R. Eléazar bar-Zadoc les considère à l’égal des oblations, au point que ces mets peuvent devenir impurs jusqu’au second degré et aller même d’un degré plus loin pour devenir impropres au service consacré (sans toutefois que le possesseur soit tenu de les anéantir).
Pnei Moshe non traduit
וכב''ש יש ידים לחולין. בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ''ב דבכורים ובסוף פ''ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב''ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן:
תיפתר או כרשב''א וכו'. לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב''ש גריס לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ''ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש''מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י''ח דבר הוא ה''נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא''כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב''א או כר''א בר' צדוק דלקמיה:
הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה. כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר''ע בריש פ''ג דידים דס''ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ''א ידו וקסבר ר''ע דכדין ראשון לטומאה להן:
ושניות לתרומה. כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין:
או כר''א בר' צדוק. כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר''א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ''ב דטהרות דס''ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַסָּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר נִטְמָא וְיָרַד וְטָבַל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף עַל פִּי מְנַטֵּף טָהוֹר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים טָמֵא. וְאִם הָיָה שֶׁמֶן טָמֵא מִתְּחִילָּתָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַשְׁקֶה טוֹפַח. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל טוֹפַח וּמַטְפִּיחַ. מוּחְלֶפֶת שִׁיטָּֽתְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל תַּמָּן אָֽמְרִין טָמֵא וְהָכָא אָֽמְרִין טָהוֹר. תַּמָּן בְּעֵינוֹ הוּא. וְהָכָא בָּלוּעַ בְּמַפָּה הוּא.
Traduction
On a enseigné encore (530)Mishna, 5, (Eduyot 4, 6).: Si quelqu’un s’enduit d’huile pure et qu’ensuite il devienne impur, et qu’il aille prendre un bain de purification, il est pur, selon Shammaï, quoique l’huile dégoutte encore de son corps (531)Elle est annulée.; selon Hillel, il est impur aussi longtemps qu’il reste assez d’huile sur lui pour en enduire un petit membre. Au cas où l’huile a été impure dès le commencement, l’individu reste impur aussi longtemps qu’il en reste sur son corps de quoi en frotter un petit membre, et, selon Hillel, aussi longtemps que la main appliquée sur son corps se trouverait humide; ou, selon R. Juda au nom de Hillel, aussi longtemps que cette main rendue humide pourrait encore humecter autre chose. Or, ces diverses opinions de Hillel ne se contredisent-elles pas? Car on vient de dire que l’individu est considéré comme impur (s’il y a sur lui de quoi l’humecter à la main), et ici, dans notre Mishna, Hillel dit qu’on peut mettre la serviette sur le coussin, restant pur (sans crainte qu’il se communique aux mets quelque impureté par l’humidité annulée)? Dans le cas fait précité, dut-il répondu, Hillel met pour limite cette quantité, parce qu’elle est à l’état naturel, tandis qu’ici elle s’imbibe dans la serviette et s’annule.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ד דעדיות:
ב''ש אומרים אע''פ. שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב''ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע''י השקה:
ב''ש אומרים כדי סיכת אבר קטן. טהור טפי מהכא טמא:
וב''ה אומרים משקה טופח. אע''פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא:
טופח ומטפיח. צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב''ה מחמירין במשקה טופח וא''כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת:
ומשני תמן בעינו הוא. השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source